אנחנו רואים כל יום בבתי הספר את סימני המשבר, בשתי רמות. ברמה הראשונה: רמת האלימות בבית הספר; הלמידה המוחצנת, השטחית, המועדת לשכחה מהירה, של תלמידים בבית הספר; השחיקה והנשירה המהירות של המורים; אי-שביעות הרצון של ההורים מבית הספר והחיפוש אחר מסגרות חלופיות; הדימוי החברתי המתדרדר של מערכת החינוך ומקצוע ההוראה; הירידה ברמת ההישגים ביחס לעבר וביחס למדינות אחרות, ועוד.
ברמה השנייה: חרושת ה"רפורמות", ה"פרויקטים" והועדות המקצועיות והציבוריות הצצות בזו אחר זו, שבאה לתקן את המצב או לשנותו (ונכשלת באופן עקבי ו"ידוע מראש"), מעידה אף היא על המשבר העמוק במערכת החינוך.
יש לציין כי משבר זה על שתי רמותיו אינו ייחודי לישראל; הוא מאפיין את כל המדינות המפותחות. אך בשל הנסיבות החברתיות והתרבותיות המיוחדות לנו, המשבר חריף כאן יותר מאשר במקומות אחרים ובעל השלכות גורליות יותר.
לדלאל שלום רב , המאמר מאוד מעניין ויעיל כי , אני כמורה היום מסתכלת בשטח ביה"ס ורואה הבעיה בצורה ברורה, וזה בגלל הפיתוח הטכנולוגי של אמצעי התקשורת שהתלמידים תלויים בה כל כך , עד שהם מרגישים בחשיבותה יותר מהוריהם ומהמורים שלהם , הם רואים הרבה אלימות ומחליטים לנסות ליישם האלימות הזו בביה"ס , היום המורים הם אלה שסובלים מהתופעה הזו, וקשה להם לפתור הבעיות הללו בלי שההורים ישתפו פעולה , ומה שמוזר שההורים באים לביה"ס ומבקשים מהמורים שיעזרו להם בפתרון הבעיות שלהם עם ילדיהם כי הילדים שלהם לא עונים להם והחברה שחיים בה היא זו שמחנכת אותם ולהורים אין שום שליטה על ילדיהם ,וזה באמת כואב כי זה המצב שאנחנו נקלענו אליו ואין מה לעשות.
השבמחקאני כמורה לעתיד כולי תקווה שההורים יהיו יותר ידידותיים עם ילדיהם , יתנו להם יותר בטחון , עצמאות אבל שיהיו יותר בענינים ושהם יפכחו עין על כל מה שקורה סביב ילדיהם וסביבם .
בהצלחה -עאידה חנא עמית מבית הספר
ידידתי עאידה אני איתך לגבי שיתוף פעולה בין הורים ומורים אבל באמת היום הורים לא אמונים במורים זורק כל האחריות על המורה לחנך ערכים
השבמחקדלאל,
השבמחקהקשיים בחינוך אופיניים למדינות מפותחות רבות. הנגישות הבלתי מרוסנת של בני נוער לתכנים קלוקלים דרך האינטרנט והטלוויזיה מקשים על מערכת החינוך שעומדת כסכר מול הגל השלילי שמציף את תלמידנו.